לימודי הילינג קורס לימודי רפלקסולוגיה לימודי דולה קורס מודעות עצמית עיסוי דמיון מודרך לימודי נטורופתיה קידום אתרים קורס עיסוי
לקבלת מידע נוסף הרשמ/י
שם:
מס' טלפון:
כתובת דוא''ל:
מכללת מהות העבירה ב 28/4/13 את פעילותה לקמפוס ברושים לרפואה משלימה באונ' ת"א, רחוב חיים לבנון 30 ת"א

מועדי פתיחת קורסים

חניה-בברושים

הרשמ/י למפגש היכרות

 



   ברושים בפייסבוק
    מהות בטוויטר
מהות ביוטיוב
  מהות בגוגל פלוס

אהבה וכל השאר
 גל
עד שדמון, מייסד ומנהל מכללת מהות

אהבה הנה הרגש הטהור היחיד. כל יתר הרגשות נובעים מהעדר המודעות לנוכחותה המתמדת של אהבה. הנשמה מגיעה לעולם ממקום בו שרויה אהבה אינסופית. זה המקור שלה, ואליו היא שואפת לחזור בתום מסעה. בלשון כתבי הקבלה עולמנו הנו עולם של "הסתר פנים". אהבת הבורא מצויה בכל מקום, בכל רגע. אבל אנו, יצירי הבריאה, צריכים להתעדן, להתמרק, ולהכין את הכלים, בכדי שנהיה מסוגלים לספוג ולקבל כמה שיותר מאותה אהבה.


רבים מגדירים את המצב ההפוך לאהבה כשנאה, אולם לדעתי המצב ההפוך לאהבה הנו פחד. הפחד לא קיים בפני עצמו. הוא תוצאה של הסתרת האהבה. האהבה מצויה בתוככי לבו של כל אדם, והוא מודע לה משחר לידתו. התינוק אוהב את עצמו ומוקף כל כולו באהבה עצמית. בעקבות הטראומות, המכאובים, הסבל והחינוך שהוא סופג במהלך חייו, הוא לומד לחסום את הקשר שבין מודעותו העצמית לבין האהבה. בדרך זו הוא לומד את חוקי העולם. אך בשלבים מאוחרים יותר, עם התרחקותו מנקודת המוצא, הוא מתחיל לפרק ולקלף את הקליפות שחסמו אותו, ולחפש בתוכו את מקור האור הנצחי. לפעמים נדמה לי שאנו כובלים עצמנו בכבלים, בכדי שנוכל ליהנות מאוחר יותר, מן ההשתחררות מהם. יש למשא הזה, ולתהליך הירידה אל תוך החומר מטרה. קל מאוד לאהוב כשאין סיבה או גירוי לשנאה, קנאה, או כל רגש אחר. השיעור הגדול הוא למצוא את האהבה בתוכנו, למרות הנטייה הטבעית לאגוצנטריות, רחמים עצמיים ושאיפות האגו. ההתעלמות מנטיות אלו תגרום להאדרתן וגדילתן. בכדי לגרום להן להתפוגג, שומה עלינו לחוות אותן, להבין את הסבל שהן גורמות, לעבור דרכו, לנתח את הסיבות בעטיין בחרנו בסבל, ולבחור באופן חופשי באהבה שתחליף אותו. לדעתי אין טעם להלחם בתכונה "רעה", או ברגש שנחשב בעיננו "שלילי". ניטשה כתב על כך ש "הנלחם במפלצת, חייב לדאוג לכך שהוא עצמו, לא יהפוך למפלצת, תוך כדי כך".

השלב הראשון בהתפתחות המודעות הרגשית הנו ההבנה המעמיקה, שגם הרגשות שנחשבים לשליליים, או שגורמים לתחושות בלתי נעימות, מהווים חלק במבנה הרגשי שלנו. במקום לפסול אותם, ננסה להבין למה האישיות זקוקה להם. ברוב המקרים נגלה שהרגשות השליליים עוזרים לנו לשמור על פרופורציה, ולהבין את הגבולות שמציבה בפנינו המציאות. אם למשל, אינני מבין את עקרון הכבוד ההדדי וזכות הבחירה העצמית של כל אדם באשר הוא, אתאכזב מאוד כשאגלה פעם אחר פעם, שכשאני מצפה מאחרים שיפעלו על פי רצונותיי, הם מסרבים לעשות זאת. האכזבה תגרום לתחושת תסכול ולרגשות כגון כעס, עצב או שנאה. רגשות אלו אינם נעימים ולכן אנסה למצוא באופן מיידי תירוצים כגון "הם לא מתחשבים בי", "הם אנוכיים", "אי אפשר לסמוך על אף אחד", וכן הלאה.

אדם המודע למבנה הרגשי שלו ישתדל שלא להסיק מסקנות בשעת סערה רגשית, מכיוון שמסקנות אלו יתבססו על תירוצים, ולא על הבנת המציאות. בשלב זה כדאי לנסות להגדיר את הרגש במילים "אני כועס" או "אני שונא", ואת התחושות "אני חש צריבה בגרון", "החלק העליון של הבטן מתכווץ" וכן הלאה. הגדרת הרגשות והתחושות יתנו לאדם את היכולת להבין היכן הוא נמצא. כשדג נלכד ברשת, גורמים לו ניסיונות הפרפור וההתחמקות להסתבך עוד יותר ולהתיש את כוחותיו.

השלב הבא הוא ההמתנה. התגובה המיידית לתחושה לא נעימה הנה ביטוי לניסיון לברוח ממנה. בכדי שנבין אותה חשוב שלא לפחד מן הסבל. שכן אם לא נעבור דרכו כעת תצפה לנו אותה מלכודת בפעם הבאה. המילה "סבלנות" מכילה בתוכה את המילה "סבל". חשוב לתת לתחושות ולרגשות לשקוע ולחלחל אל המודעות, בדומה למים המחלחלים אל תוך האדמה, כדי לאפשר צמיחה וגדילה.

רק לאחר שני השלבים - הגדרת הרגשות והתחושות, ושלב ההמתנה, כדאי לגשת אל השאלה "מה למדתי על עצמי דרך החוויה שעברתי?"

גם כאן, לא תופיע התשובה באופן מיידי. גם בשלב הזה יש צורך בסבלנות. יתכן ונצטרך לעבור שוב דרך חוויה דומה בכדי שנבין את השיעור, ולכן חשוב שנלמד להשאיר שאלות פתוחות. השאלות הפתוחות משאירות לאמת את האפשרות להגיע אלינו. אדם שחושב שהוא יודע את התשובה לשאלה, ינעל על התשובה ויפסיק להבין את המענה האמיתי. אם לעומת זאת, ישאיר את השאלה פתוחה, תגענה התשובות באופן עצמאי. תשובות אלה יתנו לו פרספקטיבה רחבה יותר על האמת.

מנגנוני ההגנה שיצרו את חוסר ההבנה העצמית, אינם ממהרים לשחרר שליטה ולוותר על תפקידם. הם יעשו זאת רק כשיהיה האדם בשל מבחינה רגשית, ובתנאי שיהיו בטוחים כי מצויים בידיו הכלים מתאימים להתמודדות עם ההבנות החדשות שירכוש. לכן, אם ברצוננו להבין טוב יותר את מצבנו הרגשי, כדאי לנו ללמוד לחיות עם שאלות כנות, מדויקות ובלתי פתורות כגון "מדוע בחרתי להגיע למצב רגשי זה?" "מה אני יכול ללמוד על עצמי דרך חוויה זו?", "מדוע אני מגיב כך במצבים של פגיעה בכבודי?" ועוד.

לכל רגש השונה מהאהבה, ישנה סיבה הישרדותית בסיסית. אדם שמזדהה בעיקר עם הישרדותו יתקשה להתעלות מעל לרגשות אלו. אולם ככל שתתפתח מודעות האדם לכלל תכונותיו, לפוטנציאל היצירתי הטמון בו ולאחדות הבורא, הוא ירכוש כלים שיקרבו אותו לאהבה. בעשותו כך יתפוגגו הרגשות השליליים ויועלמו. הפחד סוגר, מכווץ ומגביל את פעולות האדם. הזהירות היא תכונה חשובה מאין כמוה, לצורך ההישרדות. האדם לומד דרך ניסיונות העבר, להימנע מלחזור על טעויות. יש בכך תועלת, אולם כאשר מלווים ניסיונות אלו בפגיעה רגשית או במסרים רגשיים בעלי עוצמה מן הסביבה, יתפוס הפחד את מקומה של הזהירות. מכיוון שגופו הרגשי של הילד מחובר לזה של אמו, ולזה של אביו, הוא מושפע מן המחסומים הרגשיים, והפחדים שלהם. השפעה זו חוסכת לו את הצורך להתנסות בחוויות שהם עברו. אחד מתפקידיו של התת-מודע הוא לעזור לאדם להימנע מחזרה על טעויות. לשם כך משתמש הוא בפחד. הפחד הגדול ביותר הנו הפחד מן הבלתי ידוע. לדוגמא, הפחד מן המוות. אף אדם עוד לא חזר משם בכדי לספר לנו עד כמה נורא ואיום, או עד כמה נהדר הוא המוות. ולכן נשאר המצב בלתי ידוע. אולי, אם ידע כל אדם עד כמה נעים בעולם שמעבר, יאבד את החשק לחיות? לכן, מתכנת התת-מודע בתוכנו פחד נורא ואיום. סביר להניח שפחד זה לא יעלם גם אם נקבל אינפורמציה, שתחשב כאמינה, על הצפוי בעולם שמעבר. אבל אם יפתח האדם קשר הדוק עם האהבה שבתוכו, הוא ילמד לאהוב כל רגע של חיים. במצב זה לא יהיה צורך בפחד מן המוות בכדי למנוע אותו מלהגיע אליו. אהבתו הרבה לחיים, לעצמו ולבריאה תחליף את הפחד. הפחד יעלם כלא היה. הפחד, בדומה לשאר הרגשות הנגזרים ממנו, מצליח לגייס לעזרתו את הדמיון, ולהגדיל לעין ערוך את מימדי האיום הצפוי. הלימוד ואיסוף האינפורמציה על גורם האיום, הנם הכלי הראשוני לצורך הבנת הפחד. בהרבה מקרים מספיק שלב זה כדי לגרום לו להעלם אל המחבוא ממנו יצא. האדם חש שהוא מוכן להתמודדות, אם יזדקק לה, בשעת הצורך. הפחד דומה לחושך. אם נדליק את האור של המודעות, הוא פשוט יעלם. אולם אם יספרו לנו שצריך להדליק אור ואז הוא יעלם, לא נרגיש מסופקים. לכן, יש צורך לעבור בשלב השני, דרך נושא הפחד, להבין את גבולותיו האמיתיים של האיום ולבחור את דרכי ההתמודדות עמו. לא פעם קורה שבסיום שלב זה מתפוגג לו הפחד. אם לדוגמא, אני מפחד מתקלה במכונית, כדאי לי ללמוד את מבנה מערכות ההנעה של מכוניתי, להכיר את חלקי החילוף הנישאים ברכב ואת דרך השימוש בהם. כדאי גם להקפיד על טיפול מונע. זהו השלב הראשון. אם תקרה תקלה, ואצליח להתגבר עליה, אזכה בסיפוק רב לאין ערוך, כי הצלחתי ליישם את הבנתי ולהתמודד עם הפחד. אם יקרו לי מספר תקלות, ישמש ניסיוני המצטבר להתגברות מוחלטת על הפחד, ואולי אפילו אתחיל לאהוב את העיסוק במכונאות רכב.

מסיבה זו ניתן להפוך את אותיות המילה "פחד" ל "דחף". הפחד יכול לשתק ולהבהיל, אבל יכול גם להוות גורם הדוחף את האדם ללימוד, התמודדות והתנסות חוויתית. אמרה סינית עתיקה מגדירה זאת יפה "הפחד נוקש על הדלת, והאמונה פותחת אותה בכדי לגלות שאין שם אף אחד". תלמידה בת שבעים ושתיים, שלמדה אצלי שיאצו, הגישה עבודת גמר מודפסת ומסודרת להפליא. היא סיפרה לי בסיפוק כי מעבר לקורס שהחלה ללמוד בגיל מתקדם כל כך, היוותה בעבורה עבודת הגמר אתגר מיוחד. מזה כמה שנים היא חשה מתוסכלת עקב שאלותיהם של נכדיה בענייניים הקשורים למחשבים. המסך והמקלדת נראו בעיניה כמפלצת מאיימת, המצויה מעבר ליכולת הבנתה. לקראת סוף הקורס החליטה להתגבר על הפחד וללמוד את השימוש במעבד תמלילים. היא הדפיסה בכוחות עצמה את העבודה, מתחילתה ועד סופה, והוכיחה לעצמה שלפחד אין זכות קיום.

רגש נוסף המורה על אי הבנת הגבולות והחוקים הוא הגאווה. הגאווה מלווה בתחושת סיפוק, מלאות בחזה, ולעיתים אף הסמקה וחום בפנים. מטרתה ההישרדותית הנה מתן תגמול בעבור מאמץ, שאחרים יכולים להעריך. נקודת התורפה העיקרית הטמונה בה הנה האשליה שההישג שייך לאישיות, ומעניק לה יתרון על פני יתר האנשים. הגאווה נובעת מחוסר ההכרה בקטנותה ואפסיותה של האישיות, ובתלותה המוחלטת בנשמה. האישיות מעוותת את התמונה האמיתית ונוטה להאמין כי ההישג אליו הגיעה שייך לה, והושג בזכותה. הגאווה גורמת לאובדן הפרופורציה בין הפרטים הכלולים בדיאגראמת הבריאה, ולהשחתת הענווה הטבעית. הרמב"ן ז"ל (רבי משה בן-נחמן) שלח איגרת לבנו על הענווה, וציווה עליו שיקרא אותה לפחות פעם בשבוע, וילמד אותה גם אחרים. הוא ציין בפניו כי ביום שיקרא איגרת זאת יענוהו מן השמיים כל מה שישאל. איגרת זו נקראת "איגרת הרמב"ן" וזהו לשונה :

"שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך. תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס, שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם. וכן אמרו רבותינו ז"ל: כל הכועס, כל מיני גיהינום שולטין בו, שנאמר: והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך. ואין רעה אלא גיהינום, שנאמר: וגם רשע ליום רעה. וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מידת הענווה שהיא מידה טובה מכל המידות טובות, שנאמר: עקב ענוה יראת ה'. ובעבור הענווה תעלה על לבך מדת היראה, כי תיתן אל לבך תמיד, מאין באת, ולאן אתה הולך, ושאתה רמה ותולעה בחייך, ואף כי במותך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך הכבוד, שנאמר: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי לבות בני אדם, ונאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. וכאשר תחשוב את כל אלה, תירא מבוראך ותשמר מן החטא, ובמידות האלה תהיה שמח בחלקך. וכאשר תתנהג במידת הענווה להתבושש מכל אדם ולהתפחד ממנו ומן החטא, אז תשרה עליך רוח השכינה, וזיו כבודה, וחיי עולם הבא. ועתה בני דע וראה, כי המתגאה בלבו על הבריות, מורד הוא במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמים, שנאמר: ה' מלך גאות לבש וגו'. ובמה יתגאה לב האדם? אם בעושר, ה' מוריש ומעשיר. ואם בכבוד, הלא לאלוקים הוא, שנאמר: והעושר והכבוד מלפניך, ואיך מתפאר בכבוד קונו. ואם מתפאר בחכמה, מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים ייקח. נמצא הכול שווה לפני המקום, כי באפו משפיל גאים, וברצונו מגביה שפלים, לכן השפל עצמך וינשאך המקום. על כן אפרש לך איך תתנהג במידת הענווה ללכת בה תמיד: כל דבריך יהיו בנחת, וראשך כפוף, ועיניך יביטו למטה לארץ, ולבך למעלה, ואל תביט בפני אדם בדברך עמו, וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך. ואם חכם או עשיר הוא, עליך לכבדו. ואם רש הוא, ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא - הוא שוגג ואתה מזיד. בכל דבריך ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת, חשב בלבך כאלו אתה עומד לפני הקדוש ברוך הוא, ושכינתו עליך, כי כבודו מלא העולם, ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד לפני רבו, ותתבייש מכל אדם. ואם יקראך איש, אל תענהו בקול רם, רק בנחת כעומד לפני רבו. והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקימה, וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו. ותפשפש במעשיך בבקר ובערב, ובזה יהיו כל ימיך בתשובה. והסר כל דברי העולם מלבך בעת התפלה, והן לבך לפני המקום ברוך הוא, וטהר רעיוניך, וחשב הדבור קדם שתוציאנו מפיך, וכן תעשה כל ימי חיי הבלך בכל דבר ודבר ולא תחטא. ובזה יהיו דבריך ומעשיך ומחשבותיך ישרים, ותפילתך תהיה זכה וברה ונקייה ומכונת ומקבלת לפני המקום ברוך הוא, שנאמר : תכין לבם תקשיב אזניך. תקרא האגרת הזאת פעם אחת בשבוע ולא תפחת, לקימה וללכת בה תמיד אחר השם יתברך, למען תצליח בכל דרכיך ותזכה לעולם הבא

הצפון לצדיקים. ובכל יום שתקראנה יענוך מן השמים כאשר יעלה על לבך לשאול עד עולם, אמן סלה".

השנאה והקנאה נובעות אף הן מראיה חלקית וסלקטיבית של המציאות. אדם יכול לקנא רק אם איננו מרגיש סיפוק במקומו הטבעי. מטרת הקנאה היא להראות לאדם שעליו להתקרב יותר אל עצמו, ולהפיק מכך יותר מודעות. אדם מקנא בהצלחותיו או בזכיותיו של האחר, מבלי לתת את דעתו על המחיר שהאחר שילם, משלם וישלם בעד זכיות אלו. זוהי "צרות העין" של המקנא. הוא רואה פיסה צרה של התמונה. אין כוונת הקנאה לגרום לי לרצות להיות כמו נשוא הקנאה שלי. הקנאה הנה רגש הישרדותי שאמור להפיח בי מוטיבציה ולגרום לי להיות יעיל יותר. אני ממליץ למי שנתקל ברגש זה לעיתים תכופות לשאול את עצמו "האם הייתי מוכן לקחת סיכון דומה לזה שלקח חברי, בכדי להגיע להישגיו?", "האם אני מוכן להשקיע מאמץ דומה לזה שהוא השקיע?", "האם מבנה האישיות שלי זהה לזה של האחר?", "האם דרכו מתאימה גם לי?" אם התשובות לשאלות אלו חיוביות נשאלת השאלה "אם כך, מדוע אינני מפיק מעצמי יותר?" ואם בעזרת מלוא הכנות אגיע לתשובות שליליות לשאלות אלו תידרש השאלה "אם כך, מדוע לא אלמד את תכונותיי ויכולותיו, במקום לבזבז אנרגיה על הקנאה?"

השנאה דומה לקנאה, ולא פעם נגזרת ממנה. קל לשנוא אדם המבטא תכונות שקיימות בי אך אינני מוכן להוציאן אל פני השטח. קל לשנוא אדם אשר עוזר לי להוציא מתוכי תכונות, שאינני מכיר עדיין די הצורך. קל לשנוא אדם אשר מוציא ממני כל מה שאיננו אהבה. השיעור הוא ללמוד להפוך את השנאה לזרקור המאיר את תכונותיי שלי. גם כאן, קשה לעזור לאדם לאהוב בזמן שהוא שונא. הוא לא יקשיב. אבל אם ברצונו להתמודד עם השנאה כדאי לו לבדוק מדוע גורם חיצוני מצליח לערער, בקלות כה רבה, את יציבותו הפנימית. ברוב המקרים, אם ישאל את עצמו שאלות כנות, לא ימהר להסיק מסקנות, ויהיה מוכן להיפתח אל עצמו, יגיע להבנה שמקור השנאה החיצונית מצוי בחוסר ההכרה באהבתו את עצמו.

גם החמדנות מהווה מכשול משמעותי בהתקרבות אל עצמנו. החמדנות הנה תוצר של השאיפה לביטחון. באופן טבעי מעוניין כל פרט בחברה לצבור ידע, רכוש, מעמד ושליטה באחרים, בכדי להבטיח את קיומו החברתי. אולם במקרה של החמדנות, בדומה ליתר הרגשות, הוא מאבד את הגבולות ושואף ליותר ויותר שליטה. זהו רעב שלעולם אינו מלווה בשובע. להיפך, "עם האוכל בא התיאבון". האדם משתעבד לצורך לקבל.

בדרכו לסיפוק צרכיו, דורך ומועך אותו אדם כמה עקרונות, חברים לדרך ואת כבודו האנושי, תוך התעלמות מן העובדה שקיומו הבסיסי מובטח זה מכבר. במקום להכיר בכך שכל אחד מאיתנו נמצא כאן כדי

להתפתח בחופשיות, על פי מסלולו האישי, ולבטא את יחודו כאדם, מנסה האישיות החמדנית להשתלט ולהכווין את האחרים על פי צרכיה ושאיפותיה. במוקדם או במאוחר, חוזרת הפגיעה בזולת אל הפוגע, והוא נאלץ לשלם מחיר כבד בהרבה מן הרווח שהשיג בעזרת חמדנותו. ועל כך נאמר "איזהו עשיר, השמח בחלקו".

















מהות, מכללה לרפואה משלימה, העבירה פעילותה לקמפוס ברושים באוניברסיטת תל אביב | כתובת: חיים לבנון 30  רמת אביב, ת"א | למפת הגעה - לברושים  
טלפון בברושים: 03-6411961 | פקס: 03-5376080 |  דוא"ל: info@mahut.co.il

Berliner Design
אפסייט - בניית אתרים | קידום אתרים בניית אתרים אפסייט